תעשיית הפורנו ותעשיית המשחקים

* זהירות: הקישורים בכתבה זו יכולים להוביל לדימויים וגרפיקה פוגעת המיועדת למבוגרים בלבד *

בניגוד לסטראוטיפ הידוע של הגיימר החנון, דעותיה של שחקנית הפורנו המפורסמת, טרה פטריק, מפתיעות ומעוררות מחשבה.

בראיון שנעשה לאחרונה עם כוכבת סרטי המבוגרים, טרה פטריק סיפרה לעולם על סרטה האינטראקטיבי החדש שמדמה את הכניסה עצמה של המתבונן לתוך הסרט (מבחינת נקודת המבט) ומאפשרת לו לבחור את התקדמות הסרט.

היא דיברה גם על משחקיה האהובים, דמויות המשחקים האהובות עליה ביותר ואנו אפילו מגלים שהיא בעלת גיימקיוב ונינטנדוDS

בסופו של הראיון טרה מדברת על משחק מחשבה החדש "טרה הווירטואלית" בו אנו יכולים להשתמש בגופה של טרה באיזו דרך שנראית לנו, כולל להלביש אותה וכל שאר הדברים שניתן לעשות במשחק פורנו (ניתן אפילו להצטלם ולשים את התמונה על הדמויות, כך שחסרי דמיון כעת יכולים להנות גם כן.(

טרה מאמינה שהזיווג בין תעשיית המשחקים לתעשיית הבידור למבוגרים הוא בלתי נמנע ובתחילת דרכה, בעיניי היא צודקת לגמרי, מכיוון שבידור למבוגרים הוא תחום שהאינטראקטיביות היא גורם עיקרי בו אך אף פעם לא ייושם בצורה מספקת.

בעיניי כל תחום בידורי או אינפורמטיבי יקבל קפיצה ברמה בעבירה למצב אינטראקטיבי מאשר מצב פסיבי, והאם זה אומר שבעתיד הרחוק כל מה שנעשה זה נשחק משחקים אינטראקטיביים למטרות בידור?

וירטואל פארק

להרוג את חבריי בגירז אוף וור, לאכול לשתות ולצחוק וכל זה במחיר של כרטיס לסרט?!

בפוסט המפגש החברתי של הגיימר המצוי דיברתי על כך שגיימרים הם קהילה ללא מפגשי פנים אל פנים, ואין לנו הרבה מקומות מבטח שבהם נוכל להתעסק בעניינו המסתוריים.

לכן כאשר קם מקלט ומקדש שבו אנו יכולים להתפלל לאלינו הרבים בטקסינו המוזרים זהו אירוע שיצוין לשמחה!

כאשר דיברתי על הוירטואל פארק לראשונה הייתי בעל דעה טהורה וזכה, אך מאז התחלתי לעבוד שם, דעתי נשטפה, וכל רגע מחשבותיי עסוקות במציצת כסף מכם הצרכנים!

לכן הנה כתבה נוספת שמסקרת את המקום, והצעה נוספת שלי לבוא, לנסות, לכייף וכמובן לפגוש אותי.

משחק פלאש ישראלי - "מכת קומנדו"

אני תמיד שמח לראות משחקים ישראלים, אז כשראיתי את משחק הפלאש "מכת קומנדו" הייתי חייב לחלוק אותו עם כמה שיותר אנשים.

משחק ילדים - אגודת צדקת משחקים

מחקרים רבים מוצאים שמשחקים תורמים לילדים חולים בהורדת כאבים ושיפור המצב הבריאותי.

"משחק ילדים" הוא ארגון צדקה שמגייס כספים, וקונה בהם משחקים סרטים וצעצועים לילדים בבתי חולים. הארגון הוקם על ידי שני החברה מ"פני ארקייד" , קומיקס הרשת על משחקים הידוע. בעזרת "משחק ילדים", יותר ממיליון דולר נתרמו לקניית משחקים לילדים.

אז מתברר שלמרות דעות רבות, תעשיית המשחקים היא לא רשעית, ואפילו תורמת חזרה לחברה.
עובדה מפתיעה היא שעוד לא קושר בית חולים ישראלי עם הארגון למרות העובדה שיש בתי חולים המקושרים לארגון בכל העולם.

על מנת להתרים,בחרו בית חולים בעמוד הראשי ותועברו לדף ממנו תוכלו לבחור מה לקנות לילדים ישירות, או העברה כספית בכרטיס אשראי באמצעות paypal

משחק ביום

משחק ביום הוא תחרות או יותר נכון קבוצה של מפתחים מכל העולם במטרה ליצור משחק אחד ביום. כל מפתח חייב למשש את כל החלקים, הכוללים את הקוד, האומנות והצלילים, למשחק שלו באותו היום.

על מנת לעמוד בדדליין המפתחים משתמשים בסביבות פיתוח כמו המנוע פיתול (או torque), או פלאש הידוע ועוד כלים נוספים שמאפשרים ליצור משחקים במהירות וקלות.

התחרות היא ניגוד טוב לדעה הרווחת בתעשייה שמשחקים דורשים תקציבים עצומים וגדלים, וכיום אין מקום למתחילים או לרעיונות חדשניים ויצירתיים.

משחק ביום אינו האירוע היחיד, Retro Redux: 24 hour game design jam (אירוע עיצוב המשחק הישן ב24 שעות) הוא אירוע דומה רק שהוא מתרכז ביצירת משחקים מעוררי נוסטלגיה מעידן האטארי והסגה ג'נסיס.

אם יש לכם יום פנוי, גם אתם יכולים ליצור משחק, שלא יראה כמו "גירס אוף וור" או "קרייסיס", אבל יהיה כיף בכל זאת.

תנועה פוליטית למען משחקים

"אנו נעלה את שכר המינימום, נוריד את מס ההכנסה ונכניס קונסולה לכל בית!"

השילוב של משחקים ופוליטיקה נשמע מוזר, אבל בארה"ב לגיימרים נמאס מההפליה הפוליטית וחוסר הייצוג שהם עוברים, עם חקיקות נגד משחקים, השפלה של התעשייה ודברים נוספים.

לכן הם התאחדו והקימו גוף שנקרא "רשת בוחרי משחקי וידאו", גוף פוליטי שמיועד להשפיע למען הגיימרים, וחבריו תורמים לו בעזרת השתתפות בעצומות, פעולות וגם הפגנות אם יש בזה צורך.

התנועה עוזרת לחבריה ולאנשים שמבקרים באתריה להתגונן כנגד שונאי משחקים, ובאתרם הם מפרסמים מכתבים מאנשים רבים המדברים על למה הם אוהבים משחקים, איך הם הופלו או סבלו בעקבות זאת, ומאמינים בתנועה הפוליטית.

התנועה היא פרויקט של איגוד התוכנה הבידורית, גוף שמרכז סטטיסטיקה הקשורה לתעשיית המשחקים.

הגיע הזמן ששחקנים יאחדו כוחות ויגנו על עצמם וישפרו את התדמית הנוראית שיש בעולם לגבי שחקני מחשב ומשחקי וידאו, חבל רק שאין לנו גוף כזה בארץ.

שפת תכנות חדשה מאפשרת ליצור תוכנות ומשחקים מחומרי בניין

אם ניתן לקרוא לה שפת תכנות, scratch, מאפשרת לכל אחד לבנות תוכנה, משחק או סרטון בעזרת שימוש בחלקים והרכבתם כמו פאזל או כמו לבנים של בניין.

בימינו כל התוכנות ומשחקי המחשב נכתבים בשפות תיכנות מסובכות שדורשות ידע ומיומנות, ומאחורי כל תוכנה או משחק יש עשרות או מאות שעות עבודה.

Scratch בנויה כך שבונים בעזרת חלקים שגוררים ומשלבים אחד עם השני כדי ליצור את התוכנה, ונותנת ממש הרגשה אינטואיטיבית לבניית התוכנה.

לפי דעתי זו תוכנה נחמדה מאוד בשביל ההכרה עם מושג התיכנות בגלל שהיא לא תפחיד את המתחילים כמו שפות תיכנות עם מושגים מסובכים כמו הקצאת זכרון וטיפוסי נתונים, שהם הדברים שמרכיבים את רוב הבאגים בתוכנות כיום.

האתר תחת שיפורים

הבלוג יעבור היום שיפורים למראה ולעיצוב שלו עם תיקון הבעיות ואפשור תגובות

ראש חטיבת המשחקים של מיקרוסופט לובש פאה

ג'יי אלארד, ראש חטיבת המשחקים של מיקרוסופט וההוגה של הXBOX וה360XBOX, התערב עם כתב משחקים מניוזוויק, כאשר ראשו וכבודו על השולחן.

לילה אחד במהלך E3 (תערוכת המשחקים הגדולה בעולם לשעבר) של שנת 2005, בארוחת ערב של בכירי התעשייה דובר על ההכרזה על הפלייסטיישן הנייד, ה-PSP

רוב הסועדים הסכימו עם ההצלחה הצפויה של המכשיר, אך לא ג'יי, הוא לא האמין שהפלייסטיישן הנייד ימכור 10 מיליון יחידות ב10 חודשים כמו הפלייסטיישן 2, הקונסולה האחרונה של סוני, ואפילו העליב את הPSP באימרה "אפשר למכור 500,000 יחידות של כל דבר".

אם הכתב – אנג'יי קוראל יפסיד, הוא יגלח את הראסטות שלו, אם ג'יי יפסיד, הוא יצטרך לחבוש פאה של ראסטות על ראשו הקירח, והמנצח יעשה את זממו בשני באירוע המרכזי של E3 2006.

ג'יי אלארד הפסיד אבל מטעמים עסקיים הוא לא הופיע בE3 ולא כיבד את מילתו.

לאחר שנה של המתנה, אנג'יי כינס צוות חשיבה, ביניהם פסיכולוג, מומחה הימורי ספורט, ומומחה התמכרות להימורים ושאל אותן למה ג'יי לא מכבד את חלקו. באותו יום שפורסם המחקר של הצוות, ג'יי נכנע וכיבד את מילתו

הנה לפניכם העדות:

מיהו הגיימר?

ניתוח של הסטטיסטיקות על נתוני השחקנים בעולם מעלה מסקנות מפתיעות על מי הם השחקנים, איך הם משחקים, תחזיות לגבי העתיד ואיך משחקים ישתלבו בתרבות.

איגוד התוכנה הבידורית (או הESA ) מקבץ נתונים סטטיסטיים לגבי דפוסי המשחקים והשחקנים בארה"ב (לנתונים על אירופה - ISFE). בדוח שלהם ניתן למצוא עובדות מאוד מעניינות, כמו העובדה המפתיעה שמספר השחקנים הגברים מתחת לגיל 17 (23%) קטן ממספר הנשים מעל גיל 18 שמשחקות (30% ). עוד עובדה משמחת היא ש61% מההורים מאמינים שמשחקים תורמים לילדיהם.

הדבר המעניין ביותר הוא שבשנים האחרונות הגיל הממוצע של השחקן עלה, ב2005 הוא היה 30 וב2006 הוא 33. האם יגיע היום שבו לשחק משחקים יהיה נורמלי כמו לקרוא ספר או לראות סרט בקולנוע? האם נראה אנשי עסקים עם גיימבוי ומשחקי יריות בבתי אבות?

מדיום המשחקים האינטרקטיביים מתבגר, וזה נראה לי חגיגה לכל גיימר.